<h1>סמ"ג עשין סימן קנ"ה</h1>
<h2>דף יב.</h2>
כתוב בפרשת מסעי (במדבר ל"ה ב'—ו') צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחוזתם ערים לשבת ומגרש לערים (אשר) סביבותיהם תתנו ללוים, והיו הערים להם לשבת ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חיתם, ומגרשי הערים אשר תתנו ללוים מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב, ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת נגב אלפים באמה ואת פאת ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה והעיר בתוך זה יהיה להם מגרשי הערים, ואת הערים אשר תתנו ללויים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנוס שמה [ה]רוצח ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר. מגרש הוא ריוח מקום חלק חוץ לעיר סביב להיות נוי לעיר ואין רשאין לבנות בו בית ולנטוע כרם ולא לזרוע בו זריעה (רש"י) אלא יהיה כמו אפר לרעות שם בהמתם. ולכל חיתם לכל צרכיהם (רש"י שם) כלומר לכל חיותם (נדרים פ"א א'). ועוד דרשו רבותינו (מכות י"ב א') מכאן שנותנים לכל עיר בית הקברות חוץ לתחום [זה] שאין קוברים מתיהם בתחום עריהם שנאמר ולכל חיתם לחיים נתנו ולא לקבורה (לשון רמב"ם שמיטה ויובל פי"ג ה"ג).
